האבולוציה של משאיות אשפה תברואתיות: מגרירה על ידי בעלי חיים למשאיות חשמליות לחלוטין-1

משאיות אשפה הן כלי רכב חיוניים לתברואה בהובלת פסולת עירונית מודרנית. מעגלות האשפה המוקדמות שנגררו על ידי בעלי חיים ועד משאיות האשפה הדחוסות החשמליות, החכמות והמונעות על ידי מידע של ימינו, מה היה תהליך הפיתוח?

מקורן של משאיות האשפה באירופה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. משאיות האשפה המוקדמות ביותר כללו עגלה רתומה לסוסים עם ארגז, שהסתמכה כולה על כוח אדם ובעלי חיים.

באירופה של שנות ה-20, עם האימוץ הנרחב של מכוניות, משאיות אשפה מסורתיות הוחלפו בהדרגה במשאיות אשפה פתוחות ומתקדמות יותר. עם זאת, העיצוב הפתוח איפשר לריחות רעים מהאשפה להתפשט בקלות לסביבה הסובבת, לא הצליח לשלוט ביעילות באבק, ומשך מזיקים כמו חולדות ויתושים.

עם המודעות הסביבתית הגוברת וההתקדמות הטכנולוגית, אירופה חוותה את עלייתן של משאיות אשפה מכוסות, שכללו מיכל אטום למים ומנגנון הרמה. למרות שיפורים אלה, טעינת האשפה עדיין הייתה עתירת עבודה, וחייבה אנשים להרים את הפחים לגובה הכתפיים.

מאוחר יותר, הגרמנים המציאו קונספט חדש של משאיות אשפה סיבוביות. משאיות אלו כללו מנגנון ספירלי בדומה למערבל בטון. מנגנון זה אפשר לריסוק ולרכז פריטים גדולים יותר, כמו טלוויזיות או רהיטים, בחזית המכולה.

לאחר מכן הומצאה משאית האשפה בעלת הדחיסה האחורית בשנת 1938, אשר שילבה את היתרונות של משאיות אשפה מסוג משפך חיצוני עם צילינדרים הידראוליים להנעת מגש האשפה. עיצוב זה שיפר מאוד את יכולת הדחיסה של המשאית, והגדיל את קיבולתה.

באותה תקופה, עיצוב פופולרי נוסף היה משאית האשפה בעלת העמסה צדדית. היא כללה יחידת איסוף אשפה גלילית ועמידה, שבה האשפה נזרקה לפתח בצד המכולה. לאחר מכן, גליל הידראולי או לוח דחיסה דחפו את האשפה לכיוון החלק האחורי של המכולה. עם זאת, משאית מסוג זה לא התאימה לטיפול בפריטים גדולים.

באמצע שנות ה-50, חברת משאיות הזבל המציאה את משאית האשפה בעלת הטעינה הקדמית, שהייתה המתקדמת ביותר בזמנה. היא כללה זרוע מכנית שיכלה להרים או להוריד את המכולה, ובכך להפחית משמעותית את עבודת היד.